גבייה שוויונית של דמי ועד: מה קובע את חלקה של כל דירה?

ברירת המחדל: לפי שטח הדירה

לפי סעיף 58(א) לחוק המקרקעין, בעל דירה משתתף בהוצאות ההחזקה התקינה והניהול של הרכוש המשותף לפי היחס בין שטח רצפת דירתו לבין שטח הרצפה של כלל הדירות, אלא אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר.

לכן, כשזו שיטת החלוקה החלה על הבניין, דירות ששטחן שונה עשויות לשלם סכומים שונים, אף שהחישוב נעשה לפי אותה מתכונת.

תקנון רשום יכול לקבוע חלוקה אחרת

בבית משותף שבו תקנון הרשום כדין קובע מנגנון חלוקה אחר, יש לפעול לפי ההוראות התקפות שלו. מומלץ לעיין בצו רישום הבית המשותף, בתקנון ובתשריט.

אפשר להזמין את מסמכי הבית המשותף דרך שירות משרד המשפטים. אם לא נרשם תקנון מוסכם, חל התקנון המצוי בהתאם לדין.

מתכונת אחידה, חישוב שקוף

אין לקבוע באופן שרירותי שחלק מבעלי הדירות משלמים לפי מ״ר ואחרים בסכום קבוע. יש ליישם באופן עקבי את מנגנון החלוקה החוקי שחל על כל הוצאה ולהציג לבעלי הדירות איך חושב חלקם.

אחידות אינה מבטלת הסדרים תקפים להוצאות מסוימות, לאגפים או למתקנים. אם קיימת הוראה מיוחדת בדין או בתקנון, יש לבדוק אותה. שינוי שיטת הגבייה צריך להיעשות בהליך ובהסכמות הנדרשים, ולא רק באמצעות שינוי בטבלת התשלומים.

מה כדאי לבדוק לפני שמחשבים?

לפני שמציגים לבעלי הדירות את חיובי הוועד, ודאו שיש תשובות לשאלות האלה:

1. האם בידינו צו הרישום, התקנון הרשום והתשריט העדכניים?
2. מהו מנגנון חלוקת ההוצאות התקף בבניין?
3. על אילו נתוני שטח או שיעורי השתתפות מבוסס החישוב?
4. האם קיימים הסדרים מיוחדים להוצאה או לחלק מהבניין?
5. האם ניתן להסביר לכל בעל דירה כיצד חושב הסכום שלו?